מה קורה ברמאללה? חמאס מצליחים (בינתיים) בדיכוי תנועת המחאה

יצויין, כי ארועים לציון יום האדמה יערכו לא רק ברצועה, אלא גם במגזר הערבי בישראל וכמובן באיו"ש. בעיקר מדובר בטקסים של נטיעות ופעילות חקלאית במוקדי חיכוך, דוגמת הכפרים תורמוסעיא ואלמע'יר ושמורת ואדי זרקא ליד הכפר ביתיללו שבגזרת ראמאללה. באיזור סלפית, והכפר אלזאויה (כפרו של הרוצח מאריאל עומר אבו לילא), והכפר ולג'ה שבגזרת בית לחם.

בבתי הכלא של האסירים הבטחוניים בישראל נמשכת המתיחות סביב סוגיית הצבת מכשירים לשיבוש תקשורת סלולארית מבתי הכלא. התקרית הבולטת היתה בכלא קציעות שם ניסו שניים מהאסירים לדקור ולרצוח שני סוהרים. האסירים מבקשים לגייס לצידם את הרחוב, ולקרוא להפגנות תמיכה במאבקם, אך ניכר שעד כה ההיענות ברחוב, במיוחד באיו"ש מוגבלת, גם אם נערכו לא מעט הפגנות סולידריות עימם, בעיקר הפגנות של נשים. ואילו ברצועה, ממילא עיקר תשומת הלב נתונה לסבב הלחימה הנוכחי. על רקע זה, נערכים האסירים להשתמש ב"נשק יום הדין" מבחינתם, ולפתוח בשביתת רעב.

יו"ר הרש"פ אבו מאזן ממשיך בקו הבלתי מתפשר של אי קבלת כספי המסלקה מישראל, כל עוד מקוזזים מהם כספי התמיכה במשפחות האסירים וה"שהידים". בתחילת החודש שילמה הרש"פ משכורות לעובדי המנגנון הציבורי בזכות הלוואה מהבנקים, ואילו החודש מכריז אבו מאזן, שלא יהיה מנוס מתשלום של כמחצית או אפילו 40% בלבד מהשכורות, ואם לא יחול שינוי לא ישולמו משכורות כלל. בכך, הוא מנסה ליצור "איום כביכול", של קריסת הרש"פ באיו"ש, ולהביא להתייצבות הממסד הבטחוני, החרד לגורל "התיאום הבטחוני" לצידו, לאחר הבחירות בישראל. נראה שהוא גם קיבל רמזים מצד גורמים בטחוניים ופוליטיים בישראל, "שלאחר הבחירות יהיה בסדר". יצויין, כי בשלב זה מדינות ערב לא הסכימו להעביר לרש"פ כספים במקום "כספי המסלקה" מישראל.

במישור המדיני, הפלסטינים בהחלט מוטרדים מהמשך העברת שגרירויות לירושלים, ומהכרת הנשיא האמריקאי טראמפ בסיפוח רמת הגולן לישראל. צאיב עריקאת הזהיר בתגובה, כי לא רחוק היום בו יכיר הממשל האמריקאי גם בריבונות ישראל ביהודה ושומרון, ויגדיר את רצועת עזה בלבד כ"מדינת פלסטין".

ובמישור הפוליטי, ממשיך מחמד אשתיה במגעים לכינון ממשלתו החדשה. עד כה, הסכימו להצטרף אליו רק נציגי פלגים קטנים, וכמעט חסרי השפעה כמו מפלגת העם, ופיד"א, כך שנראה שהממשלה תתבסס בעיקר על אנשי פת"ח ועצמאיים, בדומה לממשלת חמדאללה היוצאת. מציאות זו, כמו גם היעדר תמיכה ציבורית, ומשבר כלכלי מחריף על רקע הקפאת העברת הכספים מישראל גורמים ככל הנראה לעיכוב מתמשך בכינון הממשלה, שכבר מראשיתה מצויה במשבר עמוק.

וברצועה, גל המחאה הציבורי דוכא בפועל, וסבב האלימות האחרון הביא אותו לפחות זמנית לקיפאון מוחלט. למרות זאת, אנשי החמא"ס לא מוטרדים יתר על המידה מסבב הלחימה, וממשיכים במעצר פעילי פת"ח וארגוני שמאל שהשתלבו במחאה. עשרות רבות של פעילים גם מוגדרים ע"י החמא"ס "מבוקשים", ומנסים להסתתר.

בד בבד, מנסה החמא"ס להתסיס את איו"ש. תהלוכת תמיכה שיזמו אנשי החמא"ס מאחד ממסגדי ראמאללה ביום שישי האחרון, במחאה על ה"סנקציות" שנקטה הרש"פ נגד הרצועה, דוכאה בידי מנגנוני הרש"פ. וכך גם הפגנה שיזמו אנשיהם בגזרת חברון. מנגד, הכריזו אנשי החמא"ס, כי לראשונה מזה ארבע שנים ישתתפו אנשיהם בבחירות הסטודנטיאליות של אוניברסיטת חברון. בחמא"ס מבליטים במקביל את ביטויי התמיכה הציבורית ב"רוצח מאריאל" עומר אבו לילא, ומציגים זאת כביטוי לתמיכה הציבורית ב"דרך ההתנגדות והטרור" של תנועתם.

אין ספק שההסתה מהרצועה והמתיחות באזור כמו גם השלכות מאבק האסירים עושים את שלהם. הפרות סדר קשות נרשמו במספר מוקדים, כמו גם יידוי אבנים לעבר רכבים ישראלים. הארוע הבולט ביותר היה במחנה הפליטים "דהישה" שם נהרג פלסטיני מאש כוחותינו. לטענת הפלסטינים מדובר בחובש, שהגיש עזרה ראשונה במקום, אם כי ברסום של צה"ל המציג תמונות מזל"ט מהארוע רואים בבירור כיצד החובש מסיר את גלימתו, ומצטרף למיידי האבנים מגג הבנין בו נורה. גם בתמונות מסרטון הלווייתו שפירסמו הפלסטינים, ניתן לראות בבירור שמדובר בפעיל חזית עממית.