ההגדה של פסח אותה קורא עם ישראל מזה אלפי שנים עברה תמורות ותוספות במהלך השנים, בתחילה היא נכתבה ונאמרה בעברית ולאחר מכן במגוון השפות כמגוון המדינות בהן התגוררו היהודים הגולים. כך למשל, כאשר המרכז של יהודי העולם היה בבבל (היא עיראק החרבה של ימינו) התווסף הקטע "הא לחמא עניא" בשפת הדיבור של יהודי בבל דאז היא השפה הארמית, ולאחר שנכבש המזרח התיכון בידי הערבים, והערבית הפכה לשפת הדיבור השלטת במזרח, התווספו תרגומים לשפות הדיבור של יהודי המזרח הקרוב עם הגדות אשר מכילות טקסט עברי וארמי ולצידו טקסט בערבית יהודית (ערבית מדוברת בלהג יהודי מקומי הכתובה באותיות עבריות) לטובת מי שאינם שולטים בשפה העברית.
צירפנו לכם את נוסח הטקסט הארמי "הא לחמא עניא" אשר רוב החוקרים סוברים שהוא נתחבר בידי קהילת יהודי בבל בתקופת בית שני ונהוג מאז בקרב קהילות ישראל ברחבי העולם. כמובן שלטקסט נסחים שונים בערבית יהודית על פי הלהג המדובר של כל עיר גדולה במזה"ת בה התגוררו יהודים.
הָא לַחְמָא עַנְיָא דִּי אֲכָלוּ אַבְהָתָנָא בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם
זהו לחם העוני שאכלו אבותינו בארץ מצרים
הַאדַ'א חֻ'בְּז אֶלְמַסַאכִּין, אַלّדִ'י אַכַּלוּ אַבַּהאֻנַא פִי בַּלַד מַצֶר
כָּל דִּכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכוֹל
כל הרעב יבוא ויאכל
כֻּל ג'ועַאן יִגִ'י וַיֹאכֹּל
כָּל דִּצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח
כל הצריך יבוא וייפסח (מלשון קורבן פסח)
כֻּל מֻחְתַאג' יִגִ'י וַיִפְצַח
הָשַׁתָּא הָכָא – לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל
השנה (אנו) כאן – לשנה הבאה בארץ ישראל
הַסְ-סִנֶה נִחְנַא הוֹן, סִנְת אֶלְגַ'איֶה פִי בַּלַד אִסְרַאאִיל
הָשַׁתָּא עַבְדֵּי – לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּנֵי חוֹרִין
השנה (אנו) עבדים – לשנה הבאה בארץ ישראל בני חורין
הַסְ-סִנֶה נִחְנַא הוֹן עַבִּיד, סִנְת אֶלְגַ'איֶה פִי בַּלַד אִסְרַאאִיל אַחְרַאר