נג’ווא כרם: “שמש הזֶמֶר הלבנוני”

 

מאות שירים, 19 אלבומים שנמכרו ביותר מ-60 מיליון עותקים, למעלה מ-30 קליפים וגם התבטאות אנטישמית אחת נמצאים עד כה באמתחתה של האלילה והפטריוטית הלבנונית, והיד עוד נטויה. נג’ווא כרם, הידועה בזכות גוון קולה העוצמתי, היצמדותה לשירה בלהג הלבנוני ומעורבותה הפוליטית, היא לא רק זמרת פופ עטורת פרסים ושבחים בקנה מידה בינלאומי, אלא גם אייקון אופנה וכוכבת טלוויזיה מצליחה בעולם הערבי

מוקפת בהרי הלבנון המושלגים, העיר זחלה המפורסמת בייצור יינות וערק, אשר הצמיחה את “מלך הרומנטיקה” ואיל כפורי , זכתה שתפציע מתוכה גם “שמש הזֶמֶר הלבנוני“. נג’ווא כרם (תעתיק מדויק: נַגְ’וַא כַּרַם) נולדה בשנת 1966 למשפחה נוצרית-מארונית, בת הזקונים ולה חמישה אחים. לאחר שסיימה את לימודיה בבית הספר “יסוע אל-מלכּ” שבזחלה, החלה לעבוד כמורה לשפה הערבית במכללה בעיר במשך שנתיים. איש לא שיער שבעתיד הלא-רחוק המורה הזו תחל את דרכה כזמרת ותעלה לגדולות, אפילו לא היא בעצמה.

עוד בנערותה נהגה לשיר שירי מזמורים נוצריים באחת הכנסיות שבזחלה. נג’ווא התבלטה בקול “גַ’בַּלי” – קול אשר מגיע מה-גַ’בַּל, מההר, מהדהד למרחקים באיכויותיו ובעוצמותיו וחודר אל הנשמה. בעידוד דודתה התחרתה בגיל 19 בשנת 1985 בתוכנית “ליאלי לבנאן” (לילות לבנון) וזכתה במדליית הזהב במקום הראשון.

מהופעותיה הראשונות:

אלא שאחרי הזכייה בתוכנית נג’ווא לא חשבה להיכנס באופן מקצועי לתחום השירה. רק שנתיים לאחר מכן, בעקבות השתתפותה וזכייתה בתוכנית דומה בשם “לילת חז” (ליל מזל), היא החלה לפתח שאיפות רציניות בתחום וקיבלה החלטה לזנוח את עיסוקה כמורה. נג’ווא החליטה לשקוד על לימודיה ב”מכון הלבנוני למוזיקה” במשך ארבע שנים על מנת לשפר את הידע שלה במוזיקה ובתעשיית המוזיקה, ובין היתר למדה שם לנגן על עוּד. החלטה זו היתה יריית הפתיחה שסימנה את ראשית דרכה של הדיווה הלבנונית.

במשך 30 שנה פיתחה נג’ווא קריירת שירה משגשגת, הופיעה על מיטב הבמות בפסטיבלים ובקונצרטים בכל רחבי העולם הערבי והמערבי וזכתה בפרסים ובתארים רבים. הקליפים שלה ידועים בססגוניותם, בעמל הרב המושקע בהם ובתלבושות הצעקניות והשמלות המצועצעות שנג’ווא עוטה על עצמה בהם. היא הטביעה את חותמה כשמיזגה בין מוזיקה ערבית עכשווית ומסורתית, שילוב שבא לידי ביטוי בכך שאת המקצבים המודרניים מלווים כלי נגינה כמו קאנון, דרבוקה, מִגְ’וִוז (כלי נשיפה עשוי במבוק), טבְּלה (תוף) ואחרים.

היא מפגינה שליטה עילאית במיתרי קולה ובעיקר מצטיינת בסלסול “מוואלים” מרגשים. בניגוד לזמרים לבנוניים אחרים ששרים גם בלהג המצרי והח’ליג’י (ממדינות המפרץ), נג’ווא מתמקדת בלהג הלבנוני בשירתה, ועל כך נמתחת עליה ביקורת על ידי מעריציה שמחוץ ללבנון. בתגובה לביקורות אומרת נג’ווא כי היא מתקשה לשיר בשני הלהגים הללו, שהיא לא שולטת בהם, ולדעתה זה לא יהיה מקצועי ורציני מצידה.

הופעתה של נג’ווא בפסטיבל קרטאג’ (קרתגו) בתוניסיה בשנת 2008:

בשנת 1992 הוציאה נג’ווא את אלבומה השני “שמס אל-ע’ניה” (שמש הזמר). בעקבותיו כינה אותה העיתונאי והשדרן הלבנוני ג’ורג’ אבראהים אל-ח’ורי “שמס אל-אֻעְ’ניה אל-לֻבּנאניה” (שמש הזֶמֶר הלבנוני) כיוון שקישר בין שם האלבום ובין “החום שמפיץ הקול הבוקע מגרונה לעבר המאזינים” לדבריו. כינוי זה דבק בנג’ווא בכל מקום שאליו הגיעה, וכאשר דרך כוכבה גם ביתר ארצות ערב אף התרחב לכדי “שמש הזֶמֶר הערבי”. היא כונתה בעוד שלל כינויים, ביניהם “מוואל לבנון”, “אל- חַנוּנה” (הרחומה) בפי המוזיקאי והמלחין מלחם ברכאת, ומלחינים לבנונים אחרים מכנים אותה “נושאת דגל הזמר הלבנוני”. אבל הכינויים האהובים עליה במיוחד הם אלה שקושרים אותה לזחלה: “נג’ווא אל-זחלאוויה” (נג’ווא מהכפר זחלה) ו”שַחְרוּרַת זחלה” (ציפור השיר של זחלה).

השיר “שמס אל-ע’ניה”:

בין הפרסים והתארים המרכזיים שזכתה בהם שוב ושוב: “זמרת השנה”, “שיר/אלבום השנה” ו”האלבום הנמכר ביותר”. שיריה הפכו ללהיטים שהעפילו למקומות הראשונים במצעדים, בזה אחר זה. לאחר השקות אלבומיה נוהגת נג’ווא בדרך כלל לצאת למסעי הופעות חובקי עולם, כולל מסעות משותפים עם אמנים ערבים אחרים. כך היה בשנת 2007 כאשר יצאה למסע הופעות משותף בארצות הברית וקנדה עם הכוכבים הלבנוניים ואיל כפורי ופדל שאכר. מסע זה נמשך יותר מחודש ובמהלכו הם ביקרו בערים גדולות וזכו להצלחה כבירה.

נג'וא כרם שמש הזמר הלבנוניבשנת 2010 שיחזרה את ההצלחה בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות במופע משותף יחד עם הזמר העיראקי המצליח כאזם א-סאהר ועם פדל שאכר. בנוסף, נג’ווא מפרסמת חברות נדל”ן, תכשיטים ואיפור ומושכת את תשומת הלב כשהיא מתארחת באירועים שונים ברחבי העולם בשמלות של מעצבי אופנה ערביים, כפי שהיה למשל בפסטיבל הסרטים בקאן בשנת 2012.

בשנת 2000 נישאה נג’ווא באופן מפתיע לאיש יחסי הציבור יוסוף חרב, מוסלמי לבנוני, שמחזיק ביאכטה מפוארת. הנישואים עוררו סערה עקב סירוב משפחתה להכיר בנישואים הללו בשל הבדלי דת וגיל ביניהם, נוסף על כך שיוסוף חרב כבר היה נשוי עם שלושה ילדים ונג’ווא הפכה בכך לאישתו השנייה במקביל לראשונה. אולם הדבר לא מנע בעד נג’ווא מלהתאהב בו ולעמוד מול כל המתנגדים לקשר. בסופו של דבר הנישואים לא החזיקו מעמד והסתיימו לאחר שנתיים, לפי השמועות בעיקר בגלל כל הקשיים שהערימה משפחתה של נג’ווא. כיום יוסוף נשוי לזמרת לבנונית אחרת בשם כארול סמאחה, ואילו חיי הזוגיות של נג’ווא לוטים בערפל.

משנת 2011 משמשת נג’ווא כשופטת בארבע העונות של תוכנית תחרות הכישרונות “ערבז גוט טאלנט” (Arabs Got Talent) המשודרת בערוץ MBC4, אך היא אינה מתעתדת להמשיך לשפוט בעונה הבאה. כשופטת היא הצליחה להתחבב על קהלים שטרם הגיעה אליהם ברחבי המזרח התיכון, על ידי היחשפותם בתוכנית לאישיותה, לדעותיה ולחוש הסטייל האישי שלה ולמעשה כך נעשתה כוכבת טלוויזיה מוכרת המעוררת עניין מעבר לשירתה. נג’ווא מרבה להשתמש בתוכנית בביטוי “יח’רב בַּיְיתַכּ” (שייחרב ביתך), בקונוטציה חיובית כמובן. ביטוי זה גרר שלל חיקויים משעשעים של נג’ווא הן על ידי חבריה לפאנל השופטים, הן מצד משתתפי התוכנית והן על ידי כלל הציבור בעולם הערבי.

אחת המתמודדות הצעירות בעונה הרביעית של התוכנית, יאסמינא אל-עלוואני, זכתה לכינוי “אום כלת’ום החדשה” בזכות ביצועיה. אלא שהזמרת אחלאם מאיחוד האמירויות ששופטת בתוכנית “ערב איידול”, ביקרה אותה בטוויטר בטענה כי הקול שלה “מֻסתעאר”, כלומר קול מעוּשה שאין בו רגש, וטענה שכולם יווכחו שהיא צודקת ככל שהתוכנית תתקדם [יאסמינא אכן לא זכתה]. בכך פתחה אחלאם מערכה מול נג’ווא שבתוכנית עצמה עודדה את יאסמינא ואמרה לה כי קולה אינו מעושה:

לצד לא מעט שירי אהבה הוציאה נג’ווא מבחר גדול של שירים לאומיים ובהם מסרים פוליטיים או חברתיים, דבר שמהווה אחד מסימני ההיכר שלה. בשירים אלה מביעה נג’ווא את רחשי הפטריוטיות הלבנוניים שלה, את אהבתה למולדתה לבנון בכלל ולעיר הולדתה זחלה שתופסת מקום מרכזי בחייה בפרט. הקצב המהיר והקליט בשיריה הלאומיים (וגם ברוב שירי האהבה) של נג’ווא הולם את הקצב הדרוש לסגנון הריקוד המסורתי הרווח באזור הלבנט ובמזרח התיכון בכלל, הלא הוא ריקוד הדבקה. ריקוד זה נחשב בלבנון לריקוד לאומי וסמל לפטריוטיות, רוקדים אותו בחתונות ובאירועים כאשר קבוצות מסתדרות בשורות או במעגלים ורוקעות ברגליים לפי הקצב. ואכן שיריה פופולריים מאוד אצל רקדני דבקה מקצועיים ורקדנים חובבנים באירועים כאחד, ביטוי ברור להתכתבות בין אמנות השירה הלאומית של נג’ווא לאמנות הריקוד הלאומי בלבנון.

מעורבותה הלאומית והפוליטית

את השיר הראשון מתוך האלבום הראשון “חבאיב” (אהובים) שהוציאה בשנת 1989 היא הקדישה לעיר הולדתה זחלה:

בשנת 2004 הוציאה נג’ווא את הסינגל “לֵיש מע’רב” (למה אתה מהגר?). השיר עוסק בקשיים עמם התמודדו לבנוניים שבלית ברירה נאלצו לעזוב את מולדתם כדי לחיות חיים טובים יותר. הקליפ הכיל במקור תמונות של אזרחים לבנוניים שמוחים נגד הממשלה ולכן הפרלמנט הלבנוני אסר להקרינו. רק לאחר שנערך מחדש שידורו אושר. השיר נגע לליבם של מהגרים לבנוניים רבים באוסטרליה ובארה”ב ושלח מסר ביקורתי וחד להנהגה בלבנון לעמוד במילותיה:

בתגובה למלחמת לבנון השנייה בשנת 2006 חברה נג’ווא למלחין מלחם ברכאת לראשונה והם הוציאו את השיר המלחמתי שלא הפסיק להתנגן בעת המלחמה “וביבקא אל-ווטן” (המולדת תישאר). השיר נכתב והולחן על ידי ברכאת, וקרא לאחדות בעם הלבנוני על כל חלקיו. הסינגל שוחרר בסוף ספטמבר וזכה לשבחים הודות למסר ולשירה שבו, אם כי לטעם המבקרים השיר היה באוויר למשך זמן קצר מדי. האוזן יכולה לחוש בלוחמנות המקצב והלחן שבשיר:

בתחילת כהונתו של נשיא סוריה בשאר אל-אסד, הוציאה נג’ווא שיר שנקרא “בשאר אל-קאיד” (בשאר המנהיג). עם תחילת המלחמה האחרונה בסוריה בשנת 2011 היא הוכנסה בשל כך ל”רשימה השחורה” המאשימה זמרים בתמיכה בשפיכות הדמים תחת ידיו של אסד. הדבר הוביל אותה להכחיש בשנת 2012 את תמיכתה בו. נג’ווא הדגישה כי שרה את השיר לאחר מותו של חאפז, בעת שבה זמרים רבים הביעו את תמיכתם בבשאר בנו, ברם נוכח הנסיבות הטראגיות היא כעת רואה בשיר “זיכרון לא נעים מהעבר”. הדבר הוביל להסרתה מהרשימה השחורה והחזיר את האהדה כלפיה מצד מי שאכן חשב שהיא תומכת באסד:

בסוף חודש מרץ השנה יצאה נג’ווא עם שיר לאומי לבנוני חדש בשם “כלמת חק” (דבר אמת). היא פירסמה אותו דרך הערוץ הרשמי שלה ביוטיוב ובעמוד שלה בפייסבוק. את המילים הקשות שמביעות את כאב האזרח הלבנוני שסובל מכובשיו כתב המשורר נזאר פרנסיס, ובאמצעותן הוא מותח ביקורת על האויב, כשהוא מרים קול זעקה שמפציר: “מספיק!”:

נג’ווא לא מסתפקת בהבעת אהבתה למולדת רק דרך שירה והופעות באירועים ממלכתיים בזחלה ובכל לבנון, אלא היא גם פעילה פילנטרופית שעושה הרבה למען העם הלבנוני. במסגרת פעילותה קידמה הענקת מלגות לסטודנטים מעוטי יכולת תושבי זחלה שלומדים בבית הספר שבו לימדה (מדרסת “יסוע אל-מלכ”). עיריית זחלה מוקירה את פעילותה של נג’ווא לאורך השנים – בשנת 2004 הוענק לה “פרס העיר” ובשנת 2011 זכתה שאחד הרחובות הגדולים בעיר ייקרא על שמה. בנוסף, בשנת 2006, עם פרוץ מלחמת לבנון השנייה שהתנהלה מול ישראל, התגובה הראשונית של נג’ווא היתה לקבוע הופעות בחו”ל שכל הכנסותיהן הוקדשו למען הצלב האדום בלבנון, והיא אף תרמה ציוד לאמבולנסים.

התבטאותה האנטישמית

כמה חבל שתמיכה בנשיא הסורי שטובח בעמו מוקעת בחברה הערבית מכל וכל, ולעומת זאת הערצה כלפי היטלר מתקבלת באדישות ואולי אף בעין יפה. כאמור, נג’ווא מתמידה להחדיר מסרים בשירים, אך לא רק בהם. ברוח יום השואה שציינו זה מכבר, ראוי לדעת שהעולם הערבי עצמו לא חף מאנטישמיות, הנעה על הציר שבין הכחשת שואה להצדקתה. לדאבון הלב, הדבר בא לידי ביטוי גם בהתבטאות יוצאת דופן של נג’ווא בעת ריאיון שנערך עימה בתוכנית “חדית’ אל-בלד” (שיחת העיר) בערוץ MTV הלבנוני.

כשנתבקשה להרכיב ממספר אישים את “הגבר האידאלי והמושלם עבורה”, היא נקבה בשמות הגברים הבאים ונימקה את הסיבה לגבי כל אחד מהם: “היטלר, בשל כישורי הרטוריקה ויכולת השכנוע שלו, ריצ’ארד גיר הודות לקסם האישי שלו, אל פאצ’ינו בשל חוכמת הרחוב שלו, שייקספיר או ויקטור הוגו בגלל הרומנטיקה שלהם ולבסוף אריסטוטלס אונאסיס הודות להונו הכספי”. עם זאת, לאחר מחיאות הכפיים, נזכרה נג’ווא באישיות נוספת שתרצה להוסיף לרשימה – אלברט איינשטיין, “בשל ה-IQ הגבוה שלו”. מעניין אם היא בכלל יודעת שהוא היה יהודי.

יש באדישות שבה התקבלה בקרב המנחים והקהל בחירתה הראשונה של נג’ווא בהיטלר צורר היהודים כדי לשקף עד כמה עמוק נטועה התפישה הזאת ברחוב הערבי, בו התרגומים לערבית של “הפרוטוקולים של זקני ציון” והאוטוביוגרפיה “מיין קאמף” של היטלר הינם רבי מכר, ולחברה אין שום מגע עם יהודים. מדורי הרכילות הפיצו שמועות שבעקבות דבריה חברת איפור ביטלה עם נג’ווא את החוזה. ההתבטאות המצערת הזו מטילה צל כבד על אורה של “שמש הזֶמֶר הלבנוני”, והיא קנתה לה בצדק מקום בין עשר האמירות האנטישמיות ביותר לשנת 2013 ברשימת מרכז שמעון ויזנטל:

נקודות ציון משמעותיות בדרכה המוזיקלית

לאחר צאת אלבומה השישי “חזי חילו” (אני בת מזל) בשנת 1996 יצאה למסע הופעות באירופה ובאמריקה. עם הגיעה להופיע בשיקגו קיבלה לידיה את מפתחות העיר, כבוד שהיא חולקת עם אמנים מעטים בעולם, ביניהם מייקל ג’קסון, סופיה לורן ואודרי הפבורן.

בשנת 2000 הקדישה את השיר “טאל עמרכ טאל” (שתאריך ימים) לנסיך הסעודי אל-וליד בן טלאל, לאחר שחברת “רותאנא” שבבעלותו פרסה את חסותה עליה. אלבומה “מג’בורה” (מוכרחה) מכר בשנת 2000 מעל 5 מיליון עותקים ומחזיק בשיא הנוכחי לאלבום הערבי הנמכר יותר בכל הזמנים:

אלבומה “נדמאנה” (מתחרטת) שיצא שנה מאוחר יותר מכר מעל 4 מיליון עותקים בכל העולם, והוא אחד האלבומים שלה שזכו לשבחים הרבים ביותר. לאור הצלחתו קיימו לכבודה של נג’ווא טקס בבירות כדי להוקיר את הישגיה. בטקס נכחו נציגים מממשלת לבנון בתקופת כהונתו של הנשיא אמיל לחוד, הזמר הבולט וודיע אל-סאפי, המלחין אליאס רחבאני ואחרים. מתוך האלבום יצא הלהיט “עאשקה” (מאוהבת) שזכה במקום הראשון בכל המזרח התיכון, ואף הצליח מחוצה לו:

בסוף שנת 2002 הופיעה נג’ווא לצד הזמר הלבנוני הענק וודיע אל-סאפי (שהלך לעולמו בשנת 2013). וודיע שהתרשם מכישוריה הקוליים החליט להקליט איתה את הדואט המצליח “וו-כברנא” (התבגרנו), שהוא בעצם דו שיח בין בת לאביה על המסע שעברו יחד. שניהם מפגינים בשיר עומק ומנעד קולי עצום. השניים המשיכו להופיע עם הדואט המוצלח לאורך השנים עד למותו של אל-סאפי ב-2013.

בשנת 2003 בעת מסיבת ההשקה הגדולה לאלבום “סחרני” (כישף אותי) שאורגנה על ידי “רותאנא” בבירות, גדשו את הרחובות 15 אלף מעריצים שחיכו לראותה. כדי להשלים את ההצלחה של האלבום יצאה נג’ווא לסיבוב הופעות עולמי במזרח התיכון, בצרפת ובארה”ב, שם הצטרף אליה וודיע אל-סאפי. היא הגיעה גם לאוסטרליה, שם הקונצרט שלה עדיין מחזיק בשיא בתור הקונצרט בעל הנוכחות הגדולה ביותר שאי פעם נרשמה לזמר דובר ערבית באוסטרליה.

“סחרני”:

בסוף שנת 2004 הוציאה את אלבום “שו מע’ירה” (כמה השתנית). שני השירים המצליחים ביותר באלבום זה הוצמדו יחד לוידאו קליפ אחד ב”רותאנא” שהגיע למקום הראשון במצעדים ונותר שם במשך שישה שבועות:

להיט ענק שהוציאה בשנת 2006 הינו “שו האל-חלא” (איזה יופי) שמדבר על התאהבות על סף טירוף:

“היידא חכי” (זה הדיבור) הוא להיט נוסף שנושא את שם אלבומה ה-16 של נג’ווא שיצא בשנת 2007. מהשבוע הראשון שיצא לאוויר הפך לאלבום הנמכר ביותר בלבנון, באיחוד האמירויות הערביות ובכווית וזכה להצלחה אדירה ברחבי המזרח התיכון כולו:

אחד הלהיטים המושמעים ביותר שלה הינו “ח’ליני שופכ ביל-ליל” (תן לי לראותך בלילה) שיצא בשנת 2009. להיט זה מושמע לעתים קרובות במסיבות דבקה:

האלבום ה-19 שלה יצא בשנת 2011 ונקרא “האל-לילה מא פי נום” (הלילה לא ישנים), והוא מכיל גם שירים שנג’ווא כתבה בעצמה. לאחד הלהיטים המצליחים ביותר מתוכו “מא פי נום” (לא ישנים) הופק וידאו קליפ פורץ דרך בטכנולוגיית תלת-מימד. תוך שלושה חודשים בלבד הוא הגיע למקום הראשון במצעדים וגבר על כוכבים אחרים שהוציאו אלבומים באותה העת כמו תאמר חוסני ועאסי אל-חלאני:

בשנת 2013 הוציאה את הסינגל “יח’לילי קלבכ” (שהאל ישמור לי על הלב שלך), אחד משירי האהבה המבוקשים ביותר בהופעותיה:

בתחילת השנה הנוכחית הוציאה נג’ווא וידאו קליפ לשיר “עאל-סח’רה” (על הסלע) שעוסק בבגידה של בעל באשתו, שיר שכבש את לבבות מעריציה:

בנוסף לקליפ לשיר בשם “בוסה קבל אל-נום” (נשיקה לפני השינה) שיצא ביולי 2015.

בעוד כשנה ימלאו לה יובל שנים ולנג’ווא כרם עדיין “יש את זה”. נכון להיום יש לה 5.5 מיליון עוקבים בטוויטר, 4.2 מיליון באינסטגרם ומעל 13 מיליון עוקבים בפייסבוק. אין להכחיש שהודות לטיפולים קוסמטיים היא מצליחה להיראות הרבה יותר צעירה לגילה, אולם רוח הנעורים שלה מתבטאת לא רק במראה המוקפד והמטופח שהיא מתחזקת, אלא גם בחיידק הבמה שממשיך לזרום בעורקיה – נג’ווא כל הזמן ממציאה את עצמה מחדש, מוציאה שירים ואלבומים בקצב מסחרר ומופיעה בכל רחבי תבל.